אנחנו בעיצומה של תקופה אחרת. החיים באון אוף. כשחשבתי על מה לכתוב הפעם, המוזיאונים בהולנד בדיוק נסגרו לקהל הרחב. עכשיו, אחרי שכבר גיבשתי רעיון, והתחלתי לכתוב, בדיוק הודיעו שהם נפתחים מחדש. אז החלטתי לכתוב על עיצוב שנמצא בחוץ, כזה שלא תלוי בגחמות הקורונה. מכיוון שאנחנו בעיצומה של העונה היפה, הציורית והצבעונית הזאת, שנחשפתי אליה במלוא הדרה מאז שאני מתגוררת בהולנד, לצאת החוצה בסתיו בכל מקרה נשמע רעיון טוב. למעשה גם למדתי, כמו הולנדית טובה, שכל רגע שבו השמש מגיחה, הוא רגע לבלות בחוץ. אז החלטתי לכתוב על גשרים, ואספתי כמה מעניינים במיוחד. וכך תוכלו לקחת את ההמלצות שאספתי גם לתוך החורף, לימים שטופי שמש, אפילו שבחוץ יש מינוס מעלות…
שוטטות
בכל פעם שאני מגיע למקום חדש, יש לי נוהל שוטטות. אני פותחת את המפה ומחפשת גשרים. בעידן החדש הם סימבול לסופר-סטראקצ’רז, אייקוניים, חגיגה של עיצוב דרך הנדסה. ויש גם את אלה ההיסטוריים. החביבים עלי במיוחד הם האקוודוקטים. גשרים מדהימים מעשה ידי אדם, טרם עידן המכונה. האקוודוקט הרומאי הראשון נבנה לפני יותר מ-2000 שנה. לחשוב שהמוביל הארצי הראשון תוכנן 300 שנה לפני הספירה ! לעמוד לפני גשר של 3 קומות, שנפרש לאורך של כ240 ק”מ זה פשוט לא נתפס. טיול ברחבי אירופה תמיד מאפשר הצצה לפלא הזה.. ממליצה בחום לחפש אותם, לאן שלא תגיעו: יוון, קרואטיה, גרמניה, צרפת, ספרד, טורקיה ועוד. מעניין שבהולנד, שמלאה בשרידים מהתקופה הרומית, לא ניתן למצוא אקוודוקטים. זה קשור מן הסתם במזג האוויר הגשום רב ימות השנה. למעשה כשהרומאים כבשו את הולנד הם גילו סביבות עירוניות או כפריות, מרושתות תעלות וגשרים, המשמשות בעיקר כנתיבי תנועה ומסחר. את המים אספו ההולנדים מהבאר. בתחקיר לכתבה למדתי שרק באמסטרדם לבדה יש כ-1,500 גשרים המתפרשים מעל לכל התעלות. לכן אני תמיד צוחקת שאומרים לי שלנסוע בהולנד באופניים זה קלי קלות, כי הולנד היא שטוחה…
הגשר האדום
את הגשר המופלא הזה גיליתי כסטודנטית לאדריכלות. אומרים שכשרואים אדם מסתובב ברחוב עם העיניים נשואות למעלה, כנראה שמדובר באדריכל. זו היתה התקופה שבה גיליתי את נפלאות הקונסטרוקציה, והסתובבתי עם העיניים מביטות למעלה, וכל מה שראיתי נגד עיניי היו הקווים האלה שמציירים גרפיקה במרחב: גגות של שדות תעופה נראו כמו שרטוט שקם לחיים, חיפויים מרהיבים של תחנות רכבת, או פרויקטים עתירי תקציב של אצטדיוני כדורגל, בערים שנבחרו לארח את האולמדפיאדה הבאה. גם גשרים פתאום נראו אחרת. משהו בגרפיקה זז מהסימטריה שהיתה אופיינית להם אלפי שנים. גשר כבר לא נראה כביטוי פשוט של קשת, אלא חגיגה של יצירה א-סימטרית בקנה מידה ענקי. בהולנד זה התחיל בשנת 1996 עם בנייתו של גשר ארסמוס ברוטרדם, בסגנון דומה מאד לגשר המייתרים שנבנה בירושלים כמה שנים אחר כך. הגשר האדום, נבנה גם הוא באותה התקופה באמסטרדם, ומיד זכה בתחרויות עיצוב בינלאומיות. הגשר הוא כמו אובייקט מצוייר, חגיגה של צבע באזור הנמל האפרורי. הפשטות של עיצוב פנסי הרחוב כציפורים על המזח, מוסיף לציוריות. כיף לבוא עם ילדים לטפס עליו ולרוץ בעליות ובירידות. כיף לבקר בגשר כשמושלג, או לקפוץ ממנו למים – בימים החמים. הגשר עוצב על ידי קבוצת West8 ההולנדית, שעיצבה הרבה מרחבים יפים בהולנד ומחוצה לה (למשל כוורת הבטון שמקיפה את מקסימה פארק באוטרכט). הקבוצה מעצבת חללים עירוניים, Urban Landscapes, והופכת את החללים שבין הבניינים למקומות הכי מעניינים שיש. שטח פתוח בעיר – כמו גינה ציבורית, כיכר גדולה, או סמטה צדדית יכולים בקלות להפוך בקלות למקום לא נעים, עזוב, או סתם משעמם לחצות. הכשרון והאתגר של West8הוא מצד אחד לעצב מרחב פתוח, שלכאורה לא קורה בו כלום, ומצד שני הוא מצליח לייצר אינטרקציות חברתיות, מזמין אנשים לבקר במקום. תמיד יהיה אצלהם בתכנון איזה אלמנט של משחק, צורה מעניינת לטפס עליה, צבע שלוכד את העין, ספסל מזמין לשבת עליו, ובאופן כללי חגיגה של עיצוב; כזה שמפעיל אנשים, מזיז אותם, עושה להם מעניין וכיף. אהבתי במיוחד איך הקבוצה מצליחה להרחיב את הפעילות שלה לאורך השנים. איך משרדים ממשלתיים מכירים בערכו של עיצוב, ומפנים לכך תקציבים.
הגשר שבתוך התעלה
הגשר הזה הוא בדיוק מסוג הדברים שאומרים עליהם: איך לא חשבו על זה קודם. Moses Bridge הוא כמו גשר בלתי נראה. הוא שקוע בתוך התעלה, ומציע טיול כמו בתוך המים. כשהולכים בתוך הגשר הזה הראש מבצבץ החוצה, והידיים יכולות לרפרף על המים, או להשיט סירות נייר. שם הגשר, גשר משה, הוא מחווה למשה רבינו שהצליח לחצות את המים, ולאפשר לאנשים להלך בתווך, בסיפור קריעת ים. הגשר תוכנן על ידי משרד האדריכלים RO&AD שמונו לחדש את אזור המבצר ההיסטורי המקורב, ולאפשר גישה להולכי רגל המגיעים מאזור היער הצמוד, שנעים לטייל בו. הרעיון מאחורי הגשר היה ליצור אלמנט שיגשר, אבל בה בעת שיהיה בלתי מורגש, כאילו הטבע מתקיים ללא יד האדם המתערבת בנוף. הגשר מוביל לאחו רחב ידיים, שבמרכזו בית קפה עם פינות ישיבה בחוץ. מקום נהדר לשתות בירה, כשהילדים משחקים כדורגל. בנוסף צמוד לגשר נבנה מגדל תצפית יפהיפה. מדובר במערכת קונסטרוקטיבית של קורות פלדה ועץ, כמו מגדל קלפים, נוטה על צידו, כאילו צמח מתוך הדשא. המגדל קורא לטפס עליו, לשחק בתופסת לגובה, ואפילו משמש כתאטרון שכונתי לתושבי האזור. המגדל אמנם תוכנן על ידי RO&AD אבל יצא לפועל כפרויקט חברתי: הוא נבנה בזכות מימון המונים, מפעלים מהסביבה שסיפקו את קורות העץ או הפלדה, בתי ספר מקצועיים מהסביבה שסיפקו צוותי יעוץ ופיקוח, והכל קרה דרך Zoom… המגדל מכונה בפי תושבי השכונה המגדל שלנו ‘onze toren’. והם גאים בו מאד, בעיקר משום שהוא תוצאה של שיתף פעולה מוצלח בין אנשים שלא הכירו קודם והצליחו למנף את הפרויקט מהנייר למציאות, לעבוד, ליצור ולפעול יחד; ועל הדרך הרוויחו מקום מפגש שכונתי בטבע הסמוך.
כמו ללכת בתוך ציור
אחוזת Elswout נבנתה במאה ה17 על ידי סוחר עשיר, בסמוך לאמסטרדם. היה צריך להעז כדי להפוך את אזור הדיונות הרחב, לאחוזה כפרית ירוקה. שתילה חכמה של עצים, מנע סחף של חול, ואיפשר את הבנייה של אחוזה רחבת ידיים, וסביבה מטופחת לצאת בה לטיולים רגליים. כעבור זמן מה הבעלים של האחוזה פשט רגל, והיא עברה לידיו של סוחר אחר שהצליח מאד בעסקיו. למעשה, כל כמה שנים נקנתה האחוזה על ידי סוחר עשיר אחד שגר בה, שיפץ אותה, עד שפשט את הרגל, ואז האחוזה עברה לידיים של סוחר עשיר חדש. בגלגולה הראשון עוצבו הגינות ברחבי האחוזה בסגנון צרפתי. הגינות הצרפתיות, כמו למשל הגינות של ארמון וורסאי, מאופיינות בעיצוב קפדני ואסטטי וכוללות סימטריה, גיאומטריה, סדר, ניקיון ואסתטיקה. הסגנון התפתח בחצרות המלוכה בצרפת בתקופת הבארוק (המאה ה17) ושיקף תפיסה תרבותית בה האדם הוא עליון על הטבע והוא המעצב אותו. בהמשך עברו הגינות מהפך, ועוצבו בסגנון האנגלי. נדמה שהגינות האנגליות הגיעו כתגובה ראויה למחשבות הסגנוניות נוסח מארי אנטואנט. הגינות האנגליות מאופיינות במראה אותנטי, טבעי ורומנטי שאותן יוצר הטבע ללא הרבה מגע יד אדם. בגינות שכאלה נמצא שתילת עצים, שיחים ופרחים בצורה בלתי סדורה, ולא רק צמחי נוי אלא גם צמחי תבלין. השבילים בגינה האנגלית מפותלים, ומזמנים הפתעה מעבר לפינה: בריכת דגים, ספסל עץ לישיבה, גזיבו רומנטי או גשרים מעודנים. ביקור באחוזה מומלץ כיום טיול. אפשר לשלב אותו עם פיקניק, או פשוט ללכת לאיבוד בתוך הגינה ההיסטורית הזו, מוקפת ביער, במרעה כבשים, במבי וחיות אחרות.
ולסיום, קצת פואטיקה ותקווה…
מילים: מיכה שיטרית. היום לפני 20 שנה. עדיין נשמע רלוונטי…
נעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
בָּאָבִיב, בָּאָבִיב
בֵּינְתַיִם שֵׁב תַּחַת עֵץ הַקְּלֶמֶנְטִינוֹת
זֶה עוֹנָתִי, עוֹנָתִי
קַבֵּל אֶת הַדִּין זֶה נוֹפֵל מִלְמַעְלָה
תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה גֶּשֶׁם, תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה חֹרֶף, וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
נַעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
בָּאָבִיב, בָּאָבִיב, בָּאָבִיב
