החיים לצד הקורונה הזכירו לנו את הטבע מחדש. חלקנו הבאנו את הטבע הביתה: גידלנו אבוקדואים, הפכנו לvegan, התאהבנו בתמנונה של נטפליקס, הנבטנו, שתלנו, קצרנו, תיעדנו, שיתפנו, גילינו קהילות, הרגשנו שייכים. מהבית. אבל גם יצאנו החוצה. עשינו הליכות. גילינו את הריצה. גילינו את האוזניות. גילינו ספסלים. עצרנו להינות מהשמש. חגגנו טבע באופן הכי ספונטני שאפשר. טבע קל”ב. טבע לא מתאמץ. כזה של שרפרף מחוץ לדלת, קפה, שמש, חברה, עציץ. את הרנדומליות החביבה הזאת שחילחלה לחיינו בחן גילו כבר מזמן האדריכלים ליאור שטיינברג ואהוד נדל, והפכו אותה לנדל”ן ממשי.
צוות ההוגים
הרשו לי להציג את צוות המוחות שפועל מאחורי הרעיון הזה. ליאור, מתגורר ברוטרדם, בעלים של המשרד Humankind. כפי שניתן ללמוד במרומז משם המשרד, המשרד עוסק בעיצוב המרחב הציבורי מתוך מחשבה על המשתמשים במרחב הזה. אנשים. השותף שלו לעשייה הוא אהוד, בעלים של המשרד נדל-רויזין אדריכלים (אהוד ונטלי, הם זוג בחיים וגם שותפים למשרד), חיים ועובדים בישראל, עוסקים גם הם במגוון רחב של פרויקטים במרחב הציבורי. יחד הם חוצים אוקיינוסים ומנגישים לנו עיצוב בקטנה על הדרך. תרתי משמע.
את ליאור ואוהד הכרתי בהרצאת זום מרתקת, והחלטתי ששווה לשתף. מעצבים שחושבים בגובה העיניים ומצליחים לעשות קסמים קטנים. יומיומיים. כאלה שנאמר עליהם … איך לא חשבו על זה קודם…
אז מהי בעצם עירוניות טקטית
עירוניות טקטית היא למעשה יצירה של מיני פרויקט זריז של עיצוב עירוני: כמו פינת ישיבה נהדרת, או שביל אופניים חדש שעושה את ההבדל. כל פרויקט כזה משמש אחכ כדוגמא טובה להמשך פיתוח האזור. כאילו מדובר בטעימה, השראה, התחלה אמיתית לרעיון טוב, שיצא מגבולות המצגת – לחיים האמיתיים.
לפרויקטים מהסוג הזה יש כמה יתרונות: יישום הפרויקט זריז בעיקר כי הוא לא מצריך רישוי, עלותו מופתחתת – בעיקר כי הוא נקודתי, ללא שינוי תשתיות מקיף. בנוסף, מדובר בעיצוב שמח, מרגש, מזמין לגשת ונעים בעין.
אז איך עושים את זה בעצם?
פרקלטים Parklets _
פרקלטים הם כמו פארקים קטנטנים. כאלה שנקרים לדרכנו, מאפשרים לנו לשבת לרגע אחד עם הקפה, לבהות בעוברים ובשבים, לסדר את התיק, לסדר את הראש. איים של שקט.
הפרקלט בתמונה עוצב בשיתוף עריית רוטרדם, ובית קפה וחנות הצמודים אליו. למעשה על שטח של 4 מקומות חנייה, עוצב מקום לשהייה. במקום רחוב עם מדרכה צרה, שמציע הליכה מהירה לאורך חלונות הראווה, כמו נפתח לרגע חלון הזדמנויות לעצור, לחנות את האופניים (ולא לקשור אותם לעץ, ולחסום את המעבר), להזמין קפה, ולנוח.
ב2018 השיקו יוזמה של עירוניות טקטית, המשפרת את המרחב הציבורי סביב בתי הספר. החניון המודולרי החדש שעיצבו, ה- PRKLT, מוסיף ישיבה וירוק ליד בתי ספר. ילדים מטפסים, הורים יושבים לפטפט. פינת המתנה, מגרש משחקים, פסל סביבתי, פינה ירוקה; כל זאת ועוד ב4 מטרים רבועים.
ברוטרדם ילדים רבים אינם רוכבים או הולכים לבית הספר אלא נלקחים ברכב. אז נוצרים סביב בית הספר מצבים מסוכנים של חניות כפולות בזמן ההורדה והאיסוף. לכן ביקשה העירייה לעודד הליכה או רכיבה על אופניים. העירייה השקיעה בתשתית אופניים טובה יותר, אבל גם בשידרוג הרחוב עצמו, בין השאר החלפה של חניות לרכבים במיני פארקים.
ליאור ואהוד שוב עשו קסם, והצליחו לייצר תחושה של מקום, גם אם מדובר למעשה במרחב מאד קטן. הדיאגרמה בתמונה ממחישה את סוד הקסם: משחק בקוביות! הקוביות כמו עשו סטראצ’ לשטח שהוקצה לשיפוץ, ובמקום דו מימד קיבלנו חוויה מעניינת בתלת מימד. ה- PRKLT שפיתחו הוא חניון מודולרי: בכל מיקום ניתן לעצב אותו בהתאם לצרכים ולרצונות השכונה.
צמד המעצבים עיצב למעשה סדרה של פרקלטים, והציבור מוזמן לזהות מקומות בעיר שיכולים להינות מ”מתקן” שכזה, וליצור קשר עם Humankind. הנדסת האנוש של המוצר, יחד עם הוראות המצורפות הופכות את ה”מוצר” לזמין ונוח להרכבה. רוטרדם, אמסטרדם האג ועוד ערים הולנדיות כבר נישבו בקסם.
אמנות רחוב
בשנים האחרונות אנו חווים פריחה מחודשת של גרפיטי. סיורים ברחבי העיר חושפים קירות צבעוניים עם אמירה בועטת המייצרים עניין, ואפילו תיירות גרפיטי של ממש. ב2017 התבקשו ליאור ואהוד להתערבות עירונית באחד הצמתים העמוסים ביותר בעיר. הם החליטו להפוך את הצומת ליצירת אמנות. בשיתוף פעולה עם Opperclaes, קולקטיב אמנות מקומי, הותקנה יצירת אמנות גדולה על פני הכביש. התוצאה היא יצירה צבעונית המחברת בין חלקי הצומת השונים, באמצעות אלמנטים גרפיים. שימוש משעשע בסימנים ואותיות המשמשים בדרך כלל עובדי כביש, הופכו לאלמנטים שמכוונים את הולכי הרגל להליכה בטוחה, מאפשרים תפיסה טובה יותר של המרחב העמוס תחבורתית, ובעיקר חוגג את הולכי הרגל בעיר!
שיתוף ציבור
פרויקט נוסף שהצליח לשנות את פני העיר, הוא יצירה של תווי חדש של שבילי אופניים. בשיתוף הציבור זוהו כבישים המיועדים לכלי רכב בלבד, כנתיבים שמשמשים בפועל גם רוכבי אופניים. בפעולה מהירה, האופיינית לעירוניות טקטית, סומנו נתיבי אפניים בעזרת נקודות גרפיות לאורך הנתיב, בגודל כזה שניתן לזהות מרחוק. הציבור בחר דרך הגלגלים. נתיבים שנמצאו בשימוש גבוה על ידי רוכבי האפניים, הפכו לנתיבים קבועים. בכך הפך הציבור למעשה לשותף פעיל בתכנון המרחב, ועזר במתן מענה מיידי לצרכים אמיתיים.
פלייסמייקינג placemaking _
מושג אחרון שמסכם את כל הוויב המגניב הזה, נקרא פלייסמייקינג. כלומר, הפעילות העיצובית ליצירת חוויות המחברות בין אנשים למקום. הבחנה של מקום או מרחב באמצעות אלמנטים גרפיים כגון צבע, דפוס, וחומר. פלייסמקינג מאפשרת שינוי ושיפור מרחבים עירוניים בעזרתם של בעלי האינטרסים: בעלי עסקים בקרבת מקום, הורים לילדים שמחפשים מרחב בטוח, הולכי רגל שישמחו בפינה מוצלת לנוח בה, רוכבי אופניים שהיו שמחים לעוד נתיבים של תחבורה ירוקה, העירייה, והמעצבים.
מקווה שהכתבה פתחה לכם את הראש, עודדה אתכם לקחת אחריות על המרחב של חיינו, כי לנו יש את הכוח לחולל שינוי! אני מזמינה אתכם לצאת החוצה, לטיול רגלי, להרהר במרחב סביבכם… ולגלות מה אתם אוהבים, מה הייתם משנים, ואיך.
