מאת: מיקי מן

מאמר מיקי מן עיצוב טבע והאדם

כמו פטריות אחרי הגשם. ככה בדיוק נראית שכונת המגורים הזאת ממעוף הרחפן. הגענו אליה בחופשת הסתיו, במסגרת טיולי שוטטות של שלכת.  לכאורה שכונה הולנדית רגילה.  בתים פרטיים (בדמות כדורים), פזורים בינות תעלות, שבילים ופינות חמד סודיות.  מוצפת הרבה ירוק מסביב, ובימים אלו מתובלת בנגיעות קלות של צהוב כורכום, והרבה פפריקה של חומים-אדומים.

 

 

מאמר מיקי מן עיצוב טבע והאדם

מגורים בכדור_Bolwoningen

אז מסתבר שאפשר לגור בתוך כדור. חיים רגילים למדי. כביסות, ארוחות ערב, קפה בגינה. בשנות ה70 המאוחרות ביקש הפסל, המעצב והאדריכל ההולנדי Dries Kreijkamp להכניס קצת רומנטיקה לחיינו. רומנטיקה של אדם, בית, טבע. זוהי מחשבה מאד נאיבית, לנסות לקרב בין אדם לטבע מתוך יצירה בצורות אמורפיות, רכות; כי עיגולים מזכירים טבע יותר מריבועים. אבל למעשה מדובר ברעיון עמוק יותר. המוטיבציה של Dries היתה להציע פלטפורמה אחרת של מגורים, בעיקר על רקע בניית השיכונים הרוויה, שאפיינה את השנים האלה. שכונה שתוכננה מתוך מחשבה סוציאלית. במקום בלוקים מאסיביים של בטון, וריבוי ושכפול שמייצר אנונימיות, Dries מציע אלטרנטיבה, ופורט את החיים לרגעים קטנים: בין האינטימי לחברתי, בין הפרטי לציבורי;  ומצליח לייצר מצבים של גם וגם. השכונה תוכננה מתוך מחשבה סוציאלית, והפרויקט קיבל מימון מממשלת הולנד. הרעיון היה ליצור חיי קהילה, שכונה, שכנים. זה מתכתב נהדר עם קונספט שחזר על עצמו רבות באוקטובר האחרון, ב-Dutch Design Week 2021  . הערך שיש לחיים בקהילה, הפך להיות עקרון אקולוגי. תכנון מתוך מחשבה על קיימות. אבל לא רק במובן המוכר והידוע של טבע – ואדם. אלא באופן פשוט יותר… טבע האדם.

 

 

\

תבנית נוף חדשה

West 8, קבוצה הולנדית של אדריכלי נוף, עוסקת בעיצוב מרחבי חיינו. בין השאר עיצבה בשנת 1995 פרגולה עשויה בטון באורך 3.5 ק”מ ובגובה 6מ’, הממוקמת בפארק מקסימה שבאוטרכט. הפרגולה הוורטיקלית מציעה לטבע מקום לחלחל לחיינו. הליכה רגילה בפארק הופכת למופע קסמים של כל עונות השנה. כמו שלט חוצות שממחיש את המחזוריות של הטבע, היופי והכליון שמלווה את עונות השנה, ומזכיר לנו את מעגל החיים.

 

 

אלגוריתם של להקת ציפורים

סטודיו Drift ההולנדי הוא מקור השראה עכשווי ומרתק.  המעצבים Lonneke & Ralph  פועלים תחת התמה אדם וטבע, דרך עיצוב. הסטודיו עוסק במחקר של תופעות טבע, וחיקוי שלהם בזכות שימוש בטכנולוגיה. הסטודיו לומד מחדש מערכות ומנגנונים של כדור הארץ, וחותר לחיבור מעמיק יותר בין הטבע לאדם.

ביולי 2018 הוזמן הסטודיו להציג תערוכה ב Stedelijk Museum Amsterdam . כל חלל בגלריה הצליח להמחיש ולשחזר מצבים פואטיים הלקוחים מן הטבע. יופי שקט, כמעט סמוי מן העין, ובכל זאת כובש. בין השאר, מייצג של להקת מדוזות המגיחות מהתקרה, והצופה נכבש בקסמן, שוכב על רצפת המוזיאון מרותק. המדוזות נתפרו בעדינות של עבודת יד של 64 עובדי הסטודיו, בשילוב של בדים דקיקים בינות חוטי חשמל. במקביל נכתב תסריט שלם, אלגוריתם שיודע לחקות את התנועות הרכות של המדוזות, צפות בחלל, ומדי פעם מפתיעות בנשימות זריזות ותפניות ספונטניות, ומיד חזרה לשקט המנומנם.

בספטמבר 2021 הציג הסטודיו מופע מאלף בפסטיבל Burning Man בנוואדה. 600 רחפנים עפו בשמי הפסטיבל. 600 נקודות אור, מחקות להקת ציפורים, עם כל הניואנסים של מקצב ותנועה. השמיים של לב המדבר הוארו מחדש. מופע של אופטימיות. פלוסופיה של מחר אחר. 600 נקודות נעות בפואטיות, מגלמות את סוד האנושות: יופי, חכמה, עדינות, חדשנות.

 

סלע קיומיינו

שחר ליבנה – המעצבת הישראלית, בוגרת האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, מקור לגאווה בקנה מידה בינלאומי. בנובמבר 2020 זכתה במקום הראשון בתחרות הנחשקת של המגזין ההולנדי DEZEEN כמעצבת המבטיחה לשנה זו. השנה אגב, היא מככבת בצוות השופטים של התחרות. ליבנה הציגה סלעים קטנים, עמוסים חלקיקי פלסטיק, כחומר חדש הלקוח מתוך אפיזודה עתידנית. אלא שלא. הפרויקט של ליבנה מציג את האבן החדשה, שנדמה שזה רק עניין של זמן עד שנוכל למצוא כאלה באמת בטבע.

+

הטבע שלנו עמוס בפלסטיק. כל הפסולת שהושלכה לים התפרקה לחלקיקים, מיקרו פלסטיק, ננו פלסטיק, ונכנסה למחזור הטבע. השמש מאדה את מי הפלסטיק הללו לעננים. העננים מורידים גשם של פלסטיק. הגשם משקה את שדות הגידולים החלקאיים שלנו, ואנו אוכלים את פרי האדמה הזה. יש בתוכנו פלסטיק, חלקיקים קטנים שמעצבים אותנו מחדש.

 

אחרית דבר

במהלך שיטוטי באינטרנט סביב הנושא של ננו פלסטיק, ניתקלתי בכתבה מעניינת, ראיון עם ד”ר אלכסנדר גולברג משנת 2019. במסגרת כתבה זו, יזמתי ראיון טלפוני איתו, כדי להבין כמה השתנו פני הדברים מאז הראיון. ד”ר גולברג מבית הספר לסביבה ומדעי כדור הארץ ופרופ’ מיכאל גוזין מבית ספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב עוסקים בשנים האחרונות במחקר של אצות, כחומר אלטרנטיבי לפלסטיק. המטרה היא לגדל את האריזות שלנו במי ים, ואחרי השימוש בהן, הן יזרקו לטבע ויתכלו. הבעיה היא שהתהליכים הללו יקרים, בעוד שייצור אריזות פלסטיק הוא מאד מאד זול. כל עוד אין רגולציות וחוקים שיעצרו את הזיהום, ויתנו עדיפות ראשונה לחיי אדם, יהיה מאד קשה לעשות את הקפיצה הטכנולוגית הזאת. בינתיים אנו ממתינים לרגע בו בעלי האינטרסים יגלו אינטרס בעתיד כדור הארץ ובעתיד האנושות.

אבל גם לנו יש את היכולת לשנות. בדיוק כמו בטבע גם אנחנו חלקיק מאנסמבל יותר גדול. מסתבר שיש בבחירות של כל אחד מאיתנו חלק באפקט מצטבר. אם נתמקד בצרכנות נבונה, נייצר פחות זבל. אם במקום לזרוק נדע לתקן. אם במקום לחכות, נתחיל כבר היום לשנות את המחר.

המאמר הופיע במגזין האטצטאון: לכתבה